מסר מהפלידיאנים דרך אשת הקשת יוֹנַתַה - YONATA - השלם בנו
ספקות חבויים ולא חבויים, קיימים בכל נפש ונפש באדם. הספקות, יש להם תכונה להיחבא, להתחפש, להסתתר ובוודאי לא להיות גלויים בצורתם האמתית, הם מעלים צורות שונות, הסברים, רציונליזציה, היגיון שמתאים לזה שליבו של האדם מקבל בידיים פתוחות ואף בהתלהבות.
בני האדם נצמדים ואף אוהבים את הספקות, הם משרתים להם, הגנה מזויפת, המקפיאה, מנטרלת, ומחופשת כל כך טוב שאנשים למדו שזה הדיוק שלהם לכאורה, שזה המקום שהם מרגישים מדויקים, נכונים, אך אין זה כך, יש לבני אדם את האפשרות להיות במקום המדויק והנכון האמתי בו ירגישו אהבה במלואה, בו ירגישו מלאים ושלמים, יראו את עצמם באופן הנפלא, שבו אנו רואים אותם, נכון אין לכם את העיניים שלנו יש, האופן שבו אנו רואים דברים שונה מהעין האנושית, אך אדם שילך עם ליבו, עם האמת שלו, עם החיבור שלו אליו, אליו הגבוה, יהיה זה שיוכל לראות עצמו שלם כפי שהוא, הוא זה שיוכל לאהוב את עצמו כפי שהוא, נקו ספקות יקרים נקו פחדים, נקו חששות. שיטות רבות לכם, פיתחתם, לניקיונות שכאלה, מצאו את זאת הנכונה לכם המדויקת לכם שתאפשר לכם את שטיפת הספקות.
לפעמים אנחנו מחליטים משהו, יודעים שאנחנו רוצים להשיג, לעשות. מכירים את זה, שאתם יודעים מה אתם רוצים לעשות, ואז בא מישהו ואומר איזו מילה, שמעוררת בכם שאלה וספק, ואתם צועדים צעד אחורה, ומהמילה הזאת באה מחשבה, ומהמחשבה הזאת מתפתחים ספקות רבים, ומה שבקשתם לעשות והייתם שלמים ובטוחים, פתאום קמל לגמרי, נעלם, נהיה מסוכן, מפחיד ובוודאי לא כדאי. זוכרים מצבים כאלה שבהם, עלה רעיון, מאווים , רצון, רצון של הלב, דברים קטנים לפעמים, הם לא חייבים להיות גדולים, גם הספקות לא חייבים להיות גדולים, הם באים קטנים קטנים, בשקט בשקט, מהמחשבות שלנו, מהעבר שלנו, מהעבר הרחוק שלנו מחיים קודמים, יש להם דרכים מאוד יצירתיות לספקות להגיע אלינו, הקשיבו לקול הלב שלכם, הקשיבו לאמת שלכם וגלו את הספקות, הסתכלו להם בעיניים ודעו שאלו הם ספקות שבאים מפחדים, ופשוט שחררו אותם לחופשי.
יוֹנַתַה, ללא ספקות, אנחנו יודעים כמה קשה לחיות ללא ספקות ופחדים, אנו מבינים, אך מזמינים אתכם לנהל אותם, לזהות אותם ולא לתת להם להשתלט על השביל שלכם המואר, כשהם צפים הציפו עצמכם באהבה עצמית, בהרחבת הלב, והקשבה ללב.
וכך יהיה
בסיום קבלת המסר, יצאתי לטייל עם הכלבה, יצאה כבר השבת, והחוזרים מבית הכנסת עשו את דרכם לביתם, במרחק מה ממני, אני שומעת אב וילדיו הקטנים שרים "כל העולם כולו, גשר צר מאוד... והעיקר לא לפחד כלל", וודאי שאין זה יד המקרה
כרמית – אשת הקשת
