שאסטה - שקט

לא ציפיתי לשקט שבה בי בשאסטה, הייתי בטוחה שיהיה לי המון מה להגיד ולספר, לשתף ולהעביר הלאה, ונוצר בי שקט.

אני חוזרת ואומרת לעצמי (כשהביקורת בי עולה), "זה בסדר, את עוד מכילה, הדברים זורמים להם לאיטם" ומחייכת לעצמי.

ההר הקסום, בכל פעם שעצמתי את עיניי, העביר אותי במעין מכילות וזרמים אליו, בתוכו ואל יעדים קסומים בו.

כן, לראשונה, פגשתי את אדמה המופלא שהחזיק את שתי ידיי והגביהה אותי מעלה מעלה עד לגובה שלו, כדי להמחיש לי מי שאני, ולהסביר שאנחנו ב"אותו גובה".

וסנט ג'רמן הטביע בי חותם פנטגרם בעין השלישית בטקס עוצמתי (כן אני יודעת שקוראים לזה חניכה).

ונגעתי עד למרכז כל הגלקסיות והיקומים דרך פורטל מטרף.

וחללית באה לבקרני, ואור מופלא במרומי ההר הוצג רק לי ולספקן מקסים.

והוגשו לי כלים, והדריכו להמשך הדרך, ואפילו ביקשו ודחקו בי לקדם נושאים בי ולפתח אותם בקרב קהילות נרחבות.

וההדרכה האנושית, אותה אני מוקירה ואוהבת, דורית ישראל, מורתי, הייתה עבורי מדויקת, אלופה ומקצועית והכי טובה שיכולתי לבקש.

וזכיתי לשותפה לחדר הכי מקסימה בעולם.

ושקט לי...

אחרי המסע בשאסטה המשכתי עם משפחתי למסע אחר במרחביה של ארה"ב, לא לפני שנתתי לכולם לשתות מימי הסקרמנטו הטהורים, נהניתי מהטבע והעיר (גם מטבעם של בני האדם שאיתי, אהוביי), ושאסטה הייתה בי לאורך כל הדרך.

והחיים בתוך החגים ואחרי החגים ובעבודה חוזרים למסלולם, ואני צועדת בדרכי בין עניני הבית, המשפחה, העבודה, החזרה לבתי הספר ... החיים...

וחושבת לעצמי, מה עכשיו? איך עוברים לשלב הבא מבחינתי, השלב בו אני יוצאת מאזור הנוחות, והולכת עד הסוף עם האמת על מי שאנחנו, על העולם, על הדרך שאני מאוד רוצה לקדם להרחבת המודעות בקרבנו.

איך אני עושה את הצעד ללא פחד שלא אצליח? (שלא לומר אכשל), איך אני (אוי וי) עושה שימוש בקשרים מעולים שיש לי עם אנשים שיכולים לסייע כדי לקדם את הרחבת התודעה? (אוי וי שוב, האם אני מנצלת אותם?).

איך אני צועקת לכולם שידעו שכל מה שהם מרגישים זה בסדר ומותר, והם לא מושלמים אבל בכל זאת מושלמים בדיוק כפי שהם, ואיך אני בעצמי מאמינה בזה כל הזמן? (כי אחרת איך אני יכולה לקדם את הידיעה הזאת אם אני לא חיה בה במלואה?).

טוב, אלה היו רק חלק מהרעשים הסוגרים, מטרפדים ונותנים לי תירוצים להשאיר את כל מה שיש לי לתת לעולם רק אצלי...(טוב לא ממש, יש כמה שיעידו שגם תוך כדי החיים הרגילים אני מטפטפת אור פה ושם 😊).

תודה לאל, שאני כבר הרבה יותר טובה לעצמי, ומאוד מודעת למי שאני, לגופי, לרוחי ולנשמתי.

אז ממריאה ברוח... ועוד השקט ישפריץ החוצה ויגיע לכמה שיותר א+נשים.

אוהבת אותך רוח גדולה, שמחייכת וקורצת אליי כל יום בדרך שלך.

ווסהילה,

כרמית אשת הקשת

ותודה למירי על התמונה :-*